חֲדָשׁוֹת

התקנות הרשמיות המוקדמות ביותר של האסלאם בנוגע לרמדאן החלו בשנת 623 לספירה. הדבר מתואר בסעיפים 183, 184, 185 ו-187 בפרק השני של הקוראן.

שליח אללה מוחמד אמר גם: "חודש הרמדאן הוא חודש אללה, והוא יקר יותר מכל חודש אחר בשנה".
תחילתו וסופו של הרמדאן מבוססים על הופעת הסהר. האימאם מביט אל השמיים מצריח המסגד. אם הוא רואה את הסהר הדק, הרמדאן יתחיל.
מכיוון שהזמן לראות את סהר הירח שונה, זמן הכניסה לרמדאן אינו זהה לחלוטין במדינות אסלאמיות שונות. יחד עם זאת, מכיוון שללוח השנה האסלאמי יש כ-355 ימים בשנה, שהם כ-10 ימים שונים מהלוח הגרגוריאני, לרמדאן אין זמן קבוע בלוח השנה הגרגוריאני.
במהלך הרמדאן, בכל יום מתחילת המזרח ועד שקיעת החמה, מוסלמים בוגרים חייבים לצום בקפדנות, למעט חולים, מטיילים, תינוקות, נשים בהריון, נשים מניקות, נשים לידה, נשים במחזור וחיילים קרביים. אין לאכול או לשתות, אין לעשן, אין לקיים יחסי מין וכו'.

אנשים לא יאכלו עד שקיעת השמש, ואז הם מארחים או מבקרים קרובי משפחה וחברים, בדיוק כמו שחוגגים את השנה החדשה.

עבור יותר ממיליארד מוסלמים בעולם, חודש הרמדאן הוא החודש הקדוש ביותר בשנה. במהלך הרמדאן, מוסלמים מביעים הקרבה עצמית על ידי הימנעות מאוכל ושתייה מזריחת השמש ועד שקיעה. במהלך תקופה זו, מוסלמים צמים, מתפללים וקוראים בקוראן.